ראמי אבו ראס בע"מ נ' מדינת ישראל

החלטה

1. לפני בקשת המבקשת להורות על ביטול איסור שימוש ברכב מ.ר. 16-605-62, שהוטל על ידי קצין משטרה למשך 30 יום.

2. לפי החשד ביום 12.2.2014 בשעה 04:45 נהג אבו ראס סברי, עובד אצל המבקשת, ברכב הנ"ל כשרישיונו פסול.

3. ב"כ המבקשת טען, כי מדובר בחשדות בלבד, טרם הוגש כתב אישום נגד הנהג. המשטרה לא זימנה את בעל הרכב לשימוע, בעל הרכב לא ידע שרישיון הנהיגה של הנהג פסול. כמו כן ציין, כי הרכב משמש בעליו להובלת סחורה, ביקש להסתפק בתקופת ההשבתה נכון ליום הגשת הבקשה, וציין כי הנהג הגיש בקשה לסיווג פסילת רישיונו בבית משפט לתעבורה בעכו.

4.ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לפיה, רישיונו של הנהג פסול מיום 1.12.2013, בנוכחותו בדיון בבית משפט לתעבורה. עוד טענה שאין חובה שהשימוע יערך לבעל הרכב אלא מספיק שהשימוע ייערך לנהג. הפנתה לטופס הודעה על שימוע החתום ע"י הנהג, תצהיר המבקש אינו עומד בתנאי סעיף 57. הפנתה לזיקה בין הנהג לבעל הרכב.

5.לאחר עיון בתיק החקירה, הודעת הנהג והודאתו בנהיגה, כולל גזר הדין בתיק פל' מס' 2090-06-10, בית משפט לתעבורה בעכו, בתצהיר ראמי אבו ראס ודוחות השוטרים, הנני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת החשד המיוחס לנהג שנהג בזמן פסילה.

6.הנהג נכח בדיון בבימ"ש בעכו ביום 1.12.2013 ורישיונו הופקד בבית המשפט בתאריך 11.2.2014, כאמור באישור הפקדה, דבר המחזק החשד שאכן רישיונו פסול. בנוסף לכך, עפ"י דוחות השוטרים ראו אותו נוהג ברכב ביום 12.2.2014.

7.סעיף 57 ב (ב) לפקודה, מעמיד מספר תנאים שבהתקיימם, יש מקום לבטל את הודעת איסור השימוש ברכב:

א. כאשר הרכב נלקח מבעליו בלא ידיעתו או הסכמתו – במקרה דנן, המבקש אישר לעובד לנהוג ברכב לצורכי עבודתו כך שלא הוכח שהרכב נלקח מהמבקש ללא ידיעתו וללא הסכמתו.

ב.כאשר מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57 א (א). בעניינינו, כאמור, הנהג פעל בהתאם להוראות המבקשת. משכך, לא רק שהמבקש לא הוכיח כי עשה כל שביכולתו כדי למנוע את ביצוע העבירה על ידי העובד, אלא נהג לפי הוראותיו.

8.אין ספק שמאחורי איסור מנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים ועל מנת להדק את פיקוחו של בעל הרכב על הנהג הנוהג ברכב ולוודא באופן מוחלט, הנהג יהיה מורשה וכשיר לנהוג ברכב. לענין זה התייחס בהרחבה ב"ש 919/08 (תע-ים) הוט טלקום נ' מדינת ישראל, שם נקבע כי בעל רכב צריך לדעת את הסיכונים בפניהם הוא עומד אם נותן הוא את הרכב לעובדו, ואם יש לו ספקות, יכבד ולא ייתן את הרכב "אין מדובר פה ב"עונש קולקטיבי". עונש קולקטיבי מדובר על מקרה שבו נענש אדם ללא כל קשר לעבירה. במקרה שלפנינו הקשר הוא ברור. השליטה על הרכב שייכת למעביד. ברגע בו הוא בוחר לתת אותה לעובד, צריך להיות לו ברור כי הוא האחראי. אם העובד יחטא, העונש יוטל גם עליו".

9.כפי שנקבע בב"ש (ת"א) 9593/09 שלמה השכרת רכב נגד מדינת ישראל (פורסם באתר נבו): "תכליתו של סעיף 57ב היא להטיל את הנטל על בעל הרכב, למען יבדוק בקפידה מבעוד מועד למי הוא מוסר את הרכב לצרכי שימוש בו, ואם המשתמש יבצע עבירה, הוא לא יוכל לרחוץ בנקיון כפיו אלא יינזק. לפיכך, בעל רכב ישקול היטב בטרם ימסור את רכבו לשימושו של מאן דהוא."

10.בענייננו נערך שימוע לנהג, אין מחלוקת שלבעל הרכב לא נערך שימוע.

11.לא צוין בתצהיר שהמבקשת הזהירה את הנהג או דאג לבדוק את רישיון הנהיגה שלו, כך שבפועל לא שוכנעתי כי המבקשת עשתה כל שניתן למניעת העבירה.

12.לא השתכנעתי בקיום אחד הטעמים המנויים בסעיף 57ב'(ב) לפקודת התעבורה בענייננו וגם לא השתכנעתי בקיום נסיבה אחרת המצדיקה העתרות לבקשה לביטול איסור השימוש.

13. בית המשפט אינו מתעלם מהפגיעה, כביכול, בעבודתה של המבקשת מעצם השארת הצו על כנו אבל "פגיעה" זו נלקחה בחשבון על ידי המחוקק ומאבק נגד המלחמה נגד ביצוע עבירות תעבורה חמורות, יש להעדיף את התכלית לחוק והאינטרס הציבורי גובר על זה של בעל הרכב.

14.לפיכך, הנני דוחה את בקשת המבקשת ומותירה את צו איסור השימוש על כנו.

ניתנה היום, ד' אדר ב תשע"ד, 06 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: